צילום אילוסטרציה
ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה בנצרת, אשר קבע כי בין הצדדים, תאגיד בבעלות קיבוץ תל יוסף וחבר הקיבוץ, מתקיימים יחסי עובד-מעסיק.
קיבוץ תל יוסף הוא אגודה שיתופית חקלאית אשר מוגדרת כ"קיבוץ מתחדש" על פי תקנות אגודות השיתופיות (סוגי אגודות) תשנ"ו-1995. המשיב, חבר הקיבוץ מזה 30 שנים, עבד בענף אשר מאוחר יותר אוגד כתאגיד בבעלות הקיבוץ. בפסק דינו של בית הדין קמא, נקבע כי יש לראות במשיב כעובד בתאגיד, מן הטעם ש"שולם בקיבוץ שכר דיפרנציאלי על פי הערכת שווי העבודה".
בית הדין הארצי חזר על ההלכה הרווחת, לפיה "חבר אגודה עובד משום שהוא חבר, וחבר משום שהוא עובד", ואין לראות את החבר כעובד הקיבוץ במובן יחסי עובד-מעסיק; עבודתו של החבר נלווית לחברותו בקיבוץ, ואינה נפרדת ממנה, שכן על החבר חלה חובת עבודה אינהרנטית כלפי הקיבוץ, ואין נפקות לאגש"ח בו "עובד" החבר- הקיבוץ או תאגיד בבעלותו; נקבע, כי ככל שמדובר בעבודה במסגרת העבודה השיתופית, לא מתקיימים יחסי עובד-מעסיק והפסקת עבודתו של החבר אינה יכולה להיחשב כפיטורין.
עוד נקבע, כי גם מעבר הקיבוץ למתכונת של "קיבוץ מתחדש" איננה משנה את תקנון הקיבוץ או את מערכת היחסים בינו לבין חבריו; התקשרות העבודה נעשית עם החבר על בסיס היותו חבר הקיבוץ ולא עובד.
סוף דבר; נפסק כי בהינתן שלא מתקיימים יחסי עובד-מעסיק בין הצדדים, בית הדין לעבודה נעדר סמכות לדון בסכסוך.
