צילום אילוסטרציה
התובעת, חברת הקיבוץ, עבדה החל משנת 2007 כמטפלת במעון הקיבוץ, כאשר עד לשנת 2012 עבדה מתוקף היותה חברת הקיבוץ, והחל מיום 1.9.2012, אז החל הקיבוץ להפעיל את מערכת החינוך, החלה להיות מועסקת כעובדת. במהלך שנת הלימודים תשע"ד, נפצעה התובעת ונאלצה להעדר מעבודתה למשך חודשים ארוכים, כאשר מועד החלמתה אינו ידוע.
הקיבוץ אייש את תפקידה באמצעות מטפלת אחרת, אשר היתה אמורה למלא את התפקיד עד לתום אותה שנת לימודים.
לפני תום השנה ביקשה התובעת לשוב לתפקידה, אשר כאמור- אוייש. אי לכך, הציע הקיבוץ לתובעת שתי הצעות עבודה חלופיות וזמניות, עד לתום אותה השנה- לעבוד כמטפלת בפעוטון או בבית התינוקות, וזאת ללא פגיעה בתנאי השכר. התובעת סרבה להצעות, והודיעה על "התפטרות בדין מפוטרת" בשל הרעה בתנאי עבודתה, וכמו כן תבעה פיצוי בגין פיטורין שלא כדין בגובה כ-17,000 ₪ ודמי הודעה מוקדמת בגובה שכר חודשי אחד.
הקיבוץ, באמצעות באה כוחו עו"ד נעמי אשחר, טען כי החלופות שהוצעו לתובעת עד לסיום שנת הלימודים ועד שתוכל לשוב לתפקידה המקורי, הנן בגדר תפקידים חלופיים סבירים- והתובעת היא זו שבחרה לוותר על מקור הפרנסה, וכמו כן- היא זו שוויתרה מרצונה על תקופת ההודעה המוקדמת. מאחר והתפטרותה נבעה מהרעת תנאים, בה הודה הקיבוץ, היא זכאית לדמי פיטורין- אך אלה ממילא שולמו לה עוד לפני שנקטה בהליך משפטי הנדון.
בית הדין קבע, כי טענתה של התובעת כאילו פוטרה- נדחית, וזאת מאחר שהתובעת חזרה ונתנה, במספר הזדמנויות, ביטוי חד משמעי לכוונתה להביא לסיום יחסי העבודה, ומנגד- הקיבוץ לא הביע שום רצון או כוונה לסיים את יחסי העבודה עם התובעת, ולהפך; הציע לה הצעות עבודה זמניות על מנת להמשיך להעסיקה עד למועד בו תוכל לשוב לתפקידה המקורי. נקבע כי שיקולי הקיבוץ שלא להחזיר את התובעת לתפקידה המקורי עד לסוף אותה שנת לימודים, נבעו מטעמים לגיטימיים ומתוך דאגה לטובת הילדים המטופלים במעון, ואין בהם כדי להוריד ממעמדה של התובעת במערכת החינוך, ומשכך, אין לראות בהתנהלות הקיבוץ חסרת תום לב או "שלא כדין". גם החלטת הקיבוץ לשבצה בתפקיד זמני, הגם שיש בו משום הרעת תנאים, היתה החלטה סבירה בנסיבות העניין, וממילא אינה מבסס עילה משפטית כנגד הקיבוץ. כמו כן, נקבע כי התובעת לא זכאית לשכר חודש אחד בגין הודעה מוקדמת, שכן כאמור, הוצעו לה שתי הצעות חלופיות אך היא מאנה לקבלן, והיתה מעוניינת לעבוד את תקופת ההודעה המקודמת אך ורק במעון בו עבדה טרם יציאתה לחופשת המחלה; מכאן, קבע בית הדין, הרי שהתובעת וויתרה מרצונה על תקופת ההודעה המוקדמת ואינה זכאית לפיצוי בגינה.
סוף דבר; התביעה נדחתה על כל טענות התובעת, וזו חויבה לשלם לקיבוץ הוצאות משפט בסך 2,500 ₪.
