צילום אילוסטרציה
התובע הוא בעל שני כובעים: שותף וכן עובד (לשעבר) בחברה הנתבעת, היא מוסך. לאחר שנים של פעילות משותפת, נתגלעו חילוקי דעות בינו לבין שותפו, על רקע מצב כלכלי קשה אליה נקלעה החברה.
זמן קצר לפני שהחברה צפויה היתה לקרוס, הציע מר רגב- השותף הנתבע- לתובע לסיים את יחסי השותפות ביניהם, באמצעות מנגנון "במבי" לפרידה בהסכמה בין בעלי מניות בחברה. התובע קיבל הצעה זו, וחתם יחד עם שותפו על פרוטוקול המתאר את המנגנון, וכל זאת מרצונו החופשי ועם ליווי מקצועי של עורך דין, רואה חשבון ומלווה כלכלי. התובע הביע רצונו למכור את חלקו בחברה, בסכום דומה לזה שהציע שותפו מר רגב- כ-2.3 מליון ₪. בהמשך, חתמו השניים על הסכם להסדרת יציאת התובע מהחברה.
בהסכם, נקבע כי הסכום שמשולם לתובע כולל את כל הרכיבים להם הוא זכאי. אף על פי כן, מצא לנכון התובע לתבוע סכום של מעל 500,000 ₪ בגין פיצויי פיטורין, פדיון חופשה שנתית ודמי הבראה. החברה הנתבעת, באמצעות באות כוחה עו"ד נעמי אשחר ועו"ד ליאת לפיד, טענה כי התובע חתם על ההסכם בשני כובעיו; כעובד וכשותף בעל מניות, ובהסכם ישנן התייחסויות מפורשות לזכויותיו כעובד. כמו כן, טענה הנתבעת כי בהינתן מצבה הכלכלי האנוש של החברה, הרי שאם היה התובע בעל מניות שאינו עובד, היה מקבל תמורה קטנה בהרבה מזו שקיבל בפועל.
בית הדין קבע כי את מסקנתו ניתן לגזור מן הנסיבות החיצוניות וכן על פי אומד דעת הצדדים כפי שנשתקפה בעדויות שנשמעו בהליך. ניתן ללמוד על כוונת הצדדים בזמן אמת; מה היתה מטרת ההסכם המהותי, העובדה כי ההליך היה הדדי והוגן וכן העובדה שכל אחד מהצדים ידע היטב כי הסכום המוסכם מגלם את כל הזכויות, בחברה (לרבות אלו הנובעות מיחסי עבודה), וכן שהדברים בהסכם שנחתם נוסחו מתוך רצונם המלא של הצדדים והבנתם שהסכום הנקוב מכסה את כל זכויות התובע, מכל סוג ומין. טענת התובע כאילו אינו יכול "לוותר על זכויותיו הקוגנטיות" נדחתה, מאחר ובית הדין עמד על כל שאין התובע וויתר על איזו מזכויותיו; כמו כן, נקבע כי "התובע היה איש עסקים אשר העסיק עובדים ואף היה אמון על זכויותיהם ולכן ניסיונו להציג עצמו כעובד פשוט ומסכן, נדון לכישלון."
סוף דבר; נפסק כי ההסכם נועד לסגירת כל מערכת היחסים שבין הצדדים. לתובע ניתנה השהות לשקול את צעדיו, להתייעץ ולהימלך בדעתו בטרם חתימה על ההסכם. התובע הוא בעל ניסיון עסקי ואין לקבל טענה לפיה המדובר בעובד חלש מול מעסיק חזק.
בהתאם לאמור, התביעה נדחתה במלואה ועל התובע הושתו הוצאות משפט, שכר טרחת עו"ד וכן הוצאות בנפרד למר רגב, בסכום כולל של כ-17,000 ₪.
