צילום אילוסטרציה
1. זהרן סלמה עבד בקיבוץ צובה משנת 1998 עד שנת 2010 (כ-13 שנים). בסוף שנת 2010 הוא פוטר מהקיבוץ לאחר שהמריד את העובדים וביצע הפרות משמעות חמורות. זהרן הגיש כנגד הקיבוץ תביעה בסכום של כ-800,000 ₪ כאשר בכתב תביעתו הוא טען כי דוחות הנוכחות ותלושי השכר שלו זוייפו ולכן הוא זכאי להפרשי שכר וזכויות נוספות. לתמיכה בטענתו צירף התובע 4 דו"חות נוכחות כפולים דבר המעיד לדבריו, כי כל הדוחות זויפו.
2. אנחנו ייצגנו את הקיבוץ בתביעה זו וטענו כי שכרו של התובע שולם בהתאם לשעות עבודתו בפועל, ולכן הוא לא זכאי לסעדים אשר נתבעו על ידו. בנוסף, טענו שאין כל ראייה כי הדוחות שצירף התובע הם האותנטיים ומכל מקום הם לא מקנים לתובע כל סעד.
3. בית הדין קיבל את עמדתנו וקבע בפסק הדין כי לא הוכח שכל דוחות הנוכחות וכל תלושי השכר של התובע זויפו. עם זאת, בית הדין קיבל את טענתו של זהרן בהתייחס לארבעת החודשים שבהם הציג התובע דוחות נוכחות כפולים וחייב את הקיבוץ בסכום של 3,800 ₪ (סכום זה התקזז בפועל עם ההוצאות שנפסקו כנגד התובע במהלך).
4. מאחר שבית הדין דחה כמעט את כל תביעתו של זהרן, הוא הגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.
5. גם אנחנו הגשנו בשם הקיבוץ ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בהתייחס לקביעה שהיו דוחות כפולים ושדוחות הנוכחות שהציג התובע הם הדוחות האותנטיים. בנוסף טענו כנגד החלטת בית הדין שלא לפסוק הוצאות לטובת הקיבוץ.
6. בית הדין הארצי לעבודה דחה לחלוטין את ערעורו של זהרן ומנגד קיבל את מלוא הערעור שהגשנו. בית הדין הארצי קבע שלא היו כלל דוחות מזויפים וזאת גם בארבעת החודשים שבהם הציג התובע דוחות כפולים. כמו-כן, קבע בית הדין כי על זהרן לשלם לקיבוץ הוצאות בסכום של 10,000 ₪ וזאת בנוסף כמובן לקביעה שהקיבוץ לא צריך לשלם לזהרן הפרשי חופשה.
לצפייה בפסק דין-זוהר סלמה – צובה
