צילום אילוסטרציה
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה.
המערערת, בתה של חברת קיבוץ שדות ים אשר הלכה לעולמה ביום 31.7.05, מערערת על החלטתו של בית המשפט קמא, אשר קבע כי דירות המגורים בקיבוץ הן רכושו הבלעדי של הקיבוץ, ולחברי הקיבוץ ו/או ליורשיהם אין זכויות בדירות המגורים.
המערערת טענה כי זכותה למגורים נגזרת מהחלטת אסיפת הקיבוץ לשיוך דירות, אשר התקבלה בשנת 2002, וב"יום הקובע" היתה אמה חברת הקיבוץ, ומכאן- לה, כיורשת של חברת קיבוץ, יש זכות לשיוך הדירה, ועד למועד סיום הליך השיוך בפועל- עומדת לה הזכות להתגורר בדירת האם המנוחה.
קיבוץ שדות ים, באמצעות באי כוחו עו"ד עומר כהן ועו"ד גיל דגן, טען כי אכן; המנוחה נפטרה לאחר קבלת ההחלטה על השיוך ולכן אין מחלוקת על זכותה העתידית של הבת בשיוך דירה; עם זאת, האם נפטרה טרם הושלם הליך השיוך בפועל, ומשכך אין לבת, כיורשת, זכות מגורים בדירה בקיבוץ. כמו כן, נטען כי הקיבוץ ממילא איננו בעלי הקרקע כי אם חוכר של המקרקעין מאת רשות מקרקעי ישראל, ואין ביכולתו להעניק זכות קניינית של בעלות לצד ג', מקום שהוא עצמו איננו בעל זכות כזו.
בית המשפט העליון דחה את ערעור הבת, ופסק: החלטות רשות מקרקעי ישראל, מאפשרות לקיבוצים לקבל באסיפת החברים החלטות על החלת תהליכי שינוי בקיבוץ, בשיטת הקצאת הקרקע, ובכך להעניק לחבר זכות קניין בדירת המגורים בקיבוץ. בהחלטה מספר 751, ולאחר מכן החלטה 979, נקבע כי ההחלטה בדבר שיוך הדירות מחייב את תיקון תקנון הקיבוץ, ועד למועד התיקון בפועל- אין "השיוך" אלא הליך שטרם בשל להקנות זכויות קניין בפועל. מכאן, לא ניתן ליישם את הזכויות הנגזרות מהשיוך- בטרם הסתיים הליך זה. לפיכך, בשלב זה, וכל עוד לא הסתיים ההליך לשיוך הדירה על שמה של המערערת, יורשת המנוחה, הרי שאינה זכאית לכל זכות קניינית בדירה.
צילום אילוסטרציה
ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה בנצרת, אשר קבע כי בין הצדדים, תאגיד בבעלות קיבוץ תל יוסף וחבר הקיבוץ, מתקיימים יחסי עובד-מעסיק.
קיבוץ תל יוסף הוא אגודה שיתופית חקלאית אשר מוגדרת כ"קיבוץ מתחדש" על פי תקנות אגודות השיתופיות (סוגי אגודות) תשנ"ו-1995. המשיב, חבר הקיבוץ מזה 30 שנים, עבד בענף אשר מאוחר יותר אוגד כתאגיד בבעלות הקיבוץ. בפסק דינו של בית הדין קמא, נקבע כי יש לראות במשיב כעובד בתאגיד, מן הטעם ש"שולם בקיבוץ שכר דיפרנציאלי על פי הערכת שווי העבודה".
בית הדין הארצי חזר על ההלכה הרווחת, לפיה "חבר אגודה עובד משום שהוא חבר, וחבר משום שהוא עובד", ואין לראות את החבר כעובד הקיבוץ במובן יחסי עובד-מעסיק; עבודתו של החבר נלווית לחברותו בקיבוץ, ואינה נפרדת ממנה, שכן על החבר חלה חובת עבודה אינהרנטית כלפי הקיבוץ, ואין נפקות לאגש"ח בו "עובד" החבר- הקיבוץ או תאגיד בבעלותו; נקבע, כי ככל שמדובר בעבודה במסגרת העבודה השיתופית, לא מתקיימים יחסי עובד-מעסיק והפסקת עבודתו של החבר אינה יכולה להיחשב כפיטורין.
עוד נקבע, כי גם מעבר הקיבוץ למתכונת של "קיבוץ מתחדש" איננה משנה את תקנון הקיבוץ או את מערכת היחסים בינו לבין חבריו; התקשרות העבודה נעשית עם החבר על בסיס היותו חבר הקיבוץ ולא עובד.
סוף דבר; נפסק כי בהינתן שלא מתקיימים יחסי עובד-מעסיק בין הצדדים, בית הדין לעבודה נעדר סמכות לדון בסכסוך.